בתים רבים בישראל טרם הסדירו את רישום הבית כמשותף בלשכת רישום המקרקעין (טאבו).
לרישום הבית המשותף יתרונות רבים ובלעדיו עלולים לצוץ בעיות רבות שלולא הוסדר הבית כמשותף, לא היו קורים.
כפי שידוע לנו, רוב הבניה בישראל הינה בניה של בית משותף שמהווה מספר יחידות במבנה אחד או מספר מבנים שבנויים על חלקה אחת.
כאשר הבית מוסדר כבית משותף, על החלקה שבנוי הבית, הרישום יוסדר בתתי חלקות, שכל תת חלקה יהווה יחידה בבניין. לפיכך, בנסח הרישום הדירה תהווה יחידה עצמאית.
רישום הבית המשותף, מסדיר את חלוקת הזכויות בשטחים המשותפים בבית המשותף, וכל יחידת מוגדרת באופן ספציפי הכולל בין היתר:
תיאור היחידה (דירה, חנות, מחסן וכ'ו), שטחה, מיקומה, שטחים הצמודים ליחידה ואינם חלק מהרכוש המשותף, לרבות כלל השטח ששייך ליחידה ברכוש המשותף במבנה.
כך, ניתן לכל יחידה ויחידה, תוקף משפטי עצמאי משלה, ובכך זכות הקניין הפרטית של בעל היחידה, וכן הזכות הכללית של כל בעל יחידה בבית המשותף המהווה את הרכוש המשותף.
כל עוד לא נרשם הבית כבית משותף, בעלי הזכויות הינם רשומים יחד כשותפים בכלל הזכויות והחובות, ורשומים בחלקים בלתי מסוימים במקרקעין, שאינם מיוחדים ליחידה ספציפית.
לכן, כל עוד לא נרשם הבית המשותף, לא ניתן לייחס את החלק הנרכש לדירה מסוימת, ולא ניתן בוודאות להגדיר איזה שטח שייך לכל דירה ואיזה חלק ברכוש המשותף מוצמד לדירה, או שהינו חלק מהרכוש המשותף של כלל דיירי הבניין כדוגמת חניה, מחסן, גג וכדומה.
בעת הרישום, חברי הבית המשותף קובעים את הכללים של ניהול הבית המשותף על ידי תקנון שנוסחו הוסכם על כלל דיירי הבית המשותף, ובכך מונעים סכסוכים עתידיים בין בעלי הזכויות הקיימים ו/או העתידיים.
לפיכך, רישום בית משותף יוצרת וודאות ביחס לזכויות הבעלות בדירה והגדרת הזכויות של הדירה כלפי כולי עלמא, ומביא לידיעת הכלל את הזכות הקניינית של בעל הנכס לגבי דירה מסוימת באותו בניין, על ידי זהות מלאה של הדירה, שטחה והצמדותיה.